כרטיסי אשראי
החברים שלי טוענים שהם לא באמת חברים שלי ושהחברים הכי טובים שלי למעשה הם כרטיסי אשראי שברשותי. והאמת הם קצת צודקים, ואין לי איך להצתדק מול הטענה הלא מופרכת הזו, כי כשאני וכרטיסי אשראי יחד, זו סיבה למסיבה. אני אוהבת לעשות שופינג, יש יגידו שאני מכורה לקניות. אני לא בטוחה שהטענה הזו נכונה אבל אני בהחלט אוהבת את כל מה שכרוך בקניות. את היציאה לקניות וההתרגשות להגיע במיוחד למקום חדש, אם זה קניון חדש שרק נפתח או חנות ענקית שהמליצו לי עליה, בארץ ובחו"ל כל הבילויים שלי המועדפים עלי ביותר מסתכמים בקניות. אני יכולה לחיות רק עם דבר אחד- הארנק שלי שבו כרטיסי אשראי וזה מספיק לי, כי כל דבר אפשר לקנות. אין לי סנטימנטים לחפצים הכל בר החלפה, הכל בר השגה וקניה ולכל דבר יש מחיר. ועם כרטיסי אשראי בכיס אני מרגישה חצי אלוהים, כאילו שאוכל להשיג את כל מבוקשי ולהיות המאושרת באדם.
כל מסע קניות שכזה נפתח בנסיעה לקניון ושוטטות בין חלונות הראווה כשאני נכנסת מדי פעם לסיבוב בחנות מעניינת, מודדת או בוחנת את מיטב ההיצע ובמידה ויש משהו שמעניין אותי או מצא חן בעיני אני לא חושבת פעמיים, ושולפת מתוך כרטיסי אשראי שבארנק את הכרטיס הנחוץ וזהו זה שלי. ההרגשה הנפלאה הזו להשיג משהו בקלות כל כך, להנות מהיופי של דבר שאני רואה ורוצה ולקחת אותו אל בין ידיי, זהו רגע שעושה לי טוב. כמובן שלכל כרטיסי אשראי שברשותי חייב להיות כיסוי אחרת אין לכך שום משמעות. לקניות הרבות שאני עורכת, וכמובן שאני דואגת שיהיה כיסוי לכל כרטיסי אשראי שברשותי ושכולם יהיו בתוקף, כי אין דבר יותר מביך מלמסור כרטיסי אשראי בחנות לידי המוכר ולגלות שהוא אינו בתוקף, או גרוע מזאת, למסור כרטיסי אשראי ולגלות שאין הוא מכסה את הקניה. כאלו מקרים קרו לי מעט והם חרוטים עמוק בזכרוני ולכן אני מוודאה כל הזמן שיש ברשותי מספיק כרטיסי אשראי תקינים ותקפים ורק אז יוצאת לקניות.
