מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להכנס למטבחים.
בכל פעם שהתארחתי באחד מבתי חברותי כשהייתי ילדה והרחתי את ריחות הבישולים שעולים מן המטבח נמשכתי לשם כמו לאש.
לא אשכח את עצמי, ילדה קטנה מדשדשת במטבחים זרים ומציצה בסירים שעמדו על האש במטבח זר, מרימה מכסים, בוחנת מה מתבשל שם ושואפת את כל הריח הנפלא הזה.
בהמשך, כשבגרתי ויכולתי להכנס בעצמי למטבח ולבשל נהניתי מכל רגע. אפילו כנערה צעירה לא עזבתי את המטבח בסופי שבוע ובישלתי והכנתי מיני מאכלים ניסיוניים לכל בני המשפחה בניסיונות לשחזר את הריחות והטעמים ששאפתי במטבחים אחרים.
בכל המטבחים שהייתי או ביקרתי הייתי לוקחת אתי משהו למטבח האישי שלי. וכך למעשה למדתי לבשל. לבד , באופן עצמאי לחלוטין. מבדיקות במטבחים של שכנים, חברים ואפילו מטבחים של מסעדות. ינקתי כל מה שיכולתי ועשיתי אינסוף ניסיונות במטבח של אמא בכל הזדמנות שהיתה לי.
המטבח של אמא שלי לא היה פעיל במיוחד. אמא, שבישול אינו הצד החזק שלה, הזניחה את המטבח ולרב היתה מכינה אוכל מוכן ולא משקיעה בבישולים.
אני לעומת זאת, ניצלתי בדיוק את החלל שנוצר אצלנו במטבח בבית ותפסתי את מקומי כמנהלת הלא רשמית של המטבח המשפחתי. למעשה, כולנו נהננו מהצעד הזה. אני נהנתי כי כך התנסיתי בכל השנים הללו בבישול ואפיה, משפחתי נהנתה מכך בוודאי כי במקום לנדוד למטבחים של מסעדות ומעדניות היה להם סוף סוף מטבח פעיל ואיכותי בבית. ואולי גם העולם ירוויח מזה בעתיד, את זאת נדע רק בהמשך הדרך.
כיום אני מתנס בבישולים במטבחים שונים ומגוונים ואוהבת ונהנית מכל רגע. היכולות שלי משתפרות ובכל פעם שאני נכנסת למטבח אני לומדת עוד דבר חדש.
בישול זו אמנות, זו אינה מלאכה זניחה. אני מתייחסת לבישול כאל יצירה אמיתית שממלאה לא רק את הבטן של הסועדים מהאוכל אלא גם ממלאה את הנפש של העוסקים בבישול האוכל.
בכל כניסה למטבח יש חוויה חדשה, הרפתקאה חדשה שקורית עם המזון ואף פעם לא אדע מראש מה יעלה בסירים, זו יצירה אמנותית ששאובה מהשראה ומוזה ממש כמו גדולי האמנים.
