מהרגע שהתחלתי את לימודי המשפטים יצאתי שאני יוצאת לאולטרא מרתון של לפחות חמש שנים. גם לקחתי על עצמי תואר כפול של משפטים ומנהל עסקים וגם הייתי חייבת לעבוד במשרה מלאה. מהרגע שהחלטתי שאני יוצאת למסע הזה, היה לי ברור שהחבר הכי טוב שלי בשנים הקרובות יהיה קפה. יש מחקרים שונים שפורסמו על שתיית קפה בשנים האחרונות: חלקם טוענים שמדובר בגורם שלילי לגוף אשר מביא להתייבשות ויוצר עומס על הכבד וממליצים להימנע משתייתו ככל הניתן. לעומתם יש מחקרים אשר טוענים ששתיית קפה תורמת לריכוז ומשפרת פלאים את חילוף החומרים בגוף וממליצים על שתיית כוס עד שלוש כוסות ביום. ברגע שקיבלתי לידיי את מערכת השעות של סמסטר אלף, היה לי ברור שמחקרים שליליים לחוד והמציאות שלי לחוד
השתדלתי להתחיל את היום שלי עם ריצה של שעה אשר תעלה את רמת האנדורפינים בדם כך שרמת הריכוז שלי תהייה סבירה עד השעה אחת עשרה. שם מצטרפת אליי הכוס הראשונה. בדרך כלל אני שותה הפוך חזק. בשלב הזה אני עוד יכולה להכיל חלב והטעם הכבד יחסית של קפה המבוסס על חלב עוד לא צורם לי בשלב הזה. לאחר שאני שסיימתי את הלימודים באזור השעה ארבע, אני נוסעת באוטובוס לעבודה שלי כמלצרית במסעדת יוקרה. עוד בדרך לשם אני שותה כבר את הכוס השנייה. לרוב זה אמריקנו או אספרסו ארוך. אני מרגישה שהתפקיד של הכוס הזו היא לסמן עבורי את מחצית היום – בין הלימודים לבין העבודה. המשמרת שלי מתחילה לרוב בחמש אבל עד השעה שבע עוד אין לקוחות ואז בין לבין הברמן מכין לי את הכוס השלישית
בשלב זה, תלוי מי הברמן במסעדה: אם זה אחד הברמנים החברים שלי זה אפוגטו – כי אז אני מקבלת גם את מנת הקפאין שאני זקוקה לה וגם גלידה – מנת הסוכר הנדרשת לפני משמרת קשה. במהלך המשמרת אני משתדלת להימנע מכוס נוספת אבל אם אין ברירה זה יהיה לרוב קפה שחור ובתום המשמרת אני שותה לאטה עם הרבה קצף
